מפגש יוני בשיתוף מרכז השל לקיימות – פאנלים סולאריים בשטחים חקלאיים

 

ביום שלישי, ה- 25 ליוני התקיים במוזיאון הטבע באוניברסיטת ת"א מפגש סוער במיוחד בנושא פאנלים סולאריים בשטחים חקלאיים.

מטרת המפגש היתה להביא לפאנל אחד בעלי עניין בנושא על מנת לקדם ייצור אנרגיות מתחדשות בצורה מושכלת ומקובלת על כל הצדדים ובכך להסיר חסמים ליעדים שאפתניים יותר ומוקדם יותר בייצור אנרגיות מתחדשות.

את הדיון פתחה חה"כ מיקי חיימוביץ, יקירת הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא מאז הקמתו, שהביעה את מחוייבותה לקדם את נושא האנרגיות המתחדשות בישראל.

לאחר הצגת נושא המפגש והקשרו הרחב בתוך תהליך הפחתת הפליטות של מדינת ישראל, נערך פאנל בו לקחו חלק דורית הוכנר, מנהלת אגף בכירה, תכנון פיזי, משרד האנרגיה; רענן אמויאל, מנהל אגף בכיר לתכנון ופיתוח הכפר, משרד החקלאות; ג'רמי בן-שלום, רכז אנרגיה ותשתיות, החברה להגנת הטבע; ויעל הרמן, ראש תחום טכנולוגיות לאנרגיות מתחדשות, משרד האנרגיה. בקהל נכחו בעלי עניין בתחום קידום אנרגיות מתחדשות, חקלאות, ביטחון תזונתי לאומי ושימור ערך ביולוגי בשטחים חקלאיים ופתוחים והתקיים דיון סוער בשיתוף הקהל באולם.

בפתיחה הציגה דנה אפרתי פיליפ, ראש תחום אנרגיות מתחדשות במרכז השל לקיימות וחברה בפורום לתזונה בת-קיימא את הנושא בקונטקסט של תהליך הפחתת פליטות פחמן במשק הישראלי, הצבת יעדים לאנרגיות מתחדשות והפחתת פליטות לשנת 2050 שיוצגו ב-COP26 בשנת 2020. העלאת יעדי האנרגיות המתחדשות ליעדים שאפתניים תביא לשימוש נוסף בשטחים חקלאיים והדבר יתנגש עם ייצור מזון ועצמאות המזון של המדינה כמו גם בתרומת השטחים החקלאיים למגוון הביולוגי ולבעלי החיים בטבע.

רענן אמויאל ממשרד החקלאות הציג את עמדת המשרד לפיה הם מתנגדים ליזמות של שדות סולאריים על שטחים חקלאיים, התנגדות לה שותפים גם רשות מקרקעי ישראל והיועץ המשפטי לממשלה, כל אחד משיקוליו הוא. לדבריו 250 דונם ליישוב – זו מסגרת העבודה לייעוד קרקע חקלאית לשימוש פוטוולטאי והגדלת כמות הקרקע ל-1000 דונם כפי שהוצע היא בעייתית ומובילה להתנגדויות. עוד לדבריו, אנו צופים כבר כעת 400,000 דונם פיתוח על חשבון קרקעות חקלאיות ועוד עשרות אלפי דונמים לאנרגיות מתחדשות מבלי שדובר על העלות האלטרנטיבית של קרקע חקלאית וללא הסתכלות ארוכת טווח שדורשת חיסכון בקרקעות חקלאיות שהן גם סוג של עתודות למדינה לפיתוח. המשרד מבין את הרצון לפתח קרקע חקלאית לפאנלים סולאריים אך לא ייתכן שירוצו ישר לקרקע החקלאית מבלי שנעשים מאמצים אמיתיים למצות את פוטנציאל הגגות והשטחים הבנויים.

לגבי נושא הדו-שימוש בקרקע, משרד החקלאות תומך בנושא, אך לא רואה עצמו כבעל תפקיד במחקרים הקשורים בייצור אנרגיה, למרות שהוא כן עוסק בדו-שימוש בבריכות דגים. המשרד לא מכיר מחקרים רציניים, מעמיקים שנעשו בנושא בתנאים הרלוונטיים לחקלאות הישראלית, שכן לרוב לא ניתן להסיק מהתנאים במדינה אחת על תנאים של מדינה אחרת, ולא מכירים מערכות שמאפשרות טיפול מלא חקלאי בשטח, כולל מעבר טרקטורים, ריסוס ושנטוע. קיימת גם בעיה של שימוש לא ראוי בהיתרי בנייה לחממות לטובת בניית אתרים פוטוולטאים. אם ייווכח המשרד שקיים שילוב אמיתי בין גידול חקלאי ופאנלים סולאריים ולא שימוש לא ראוי בקרקע חקלאית, המשרד יהיה נגיש לעניין אך אין לו עניין לתקצב בשלב זה מחקר ופיתוח בתחום. לטענת אמויאל, דו שימוש גם עדיין לא בא בחשבון מבחינת מנהל מקרקעי ישראל. המשרד כן תומך בהקמת טורבינות רוח שפגיעתן בשטחים וגידולים חקלאיים מועטה.

החשש העיקרי של משרד החקלאות בנושא הוא שהקלה נוספת של השימוש בקרקע חקלאית תגרום להפסקת כל המאמצים לניצול הפוטנציאל בשטחים המבונים לפני כן.

דורית הוכנר ממשרד האנרגיה הציגה את משק האנרגיה כפי שמתכנן אותו משרד האנרגיה ואת הצעדים שננקטים על מנת לעמוד ביעדים אותם קבעה שממשלה – 17% אנרגיות מתחדשות עד שנת 2030. הביקושים הצפויים ל-2030 – בין 22-24 אלף MW. לפי תמ"א 41 – מייצרים לביקושים של רשות החשמל יתירות של כ-20%. הטענה היא שגם אם נתייעל, הביקושים ימשיכו לעלות משמעותית יחד עם איכות החיים ושימוש במכוניות חשמליות וחייבים לייצר חשמל גם בworst case-. כך מגיעים לאחר חישובי היתירות ל-26-29 אלף MW. לטענתה, במשרד מעוניינים שהייצור ממקורות מתחדשים יהיה גבוה יותר מיעד 17%, אך זה לא פשוט – גם לאחר שנת היעד של 2030.

מבחינת משק האנרגיה, משרד האנרגיה מקדם שלוש רמות של תוכניות:

1. גגות – הספקים קטנים. מצפים מכל היזמים להקים אנרגיה מתחדשת על הגגות. משרד האנרגיה קידם פטור מהיתר, היטל השבחה, מס הכנסה ועוד. כרגע קיימת הסדרה של כ-1600MW על גגות. המשרד נותן חבילה שעונה על עידוד התקנת אנרגיה סולארית (למרות החסמים) וגם את ההיבט הכלכלי, רגולטורי וביורוקרטי.
2. תוכניות "בינוניות" – 10-40MW . יזמים פרטיים. קשר עם ישוב חקלאי שיש לו משבצת שנועדה לחקלאות. מקדמים בועדה האזורית. במסגרת הזאת מקבלים הספקים הכי גדולים, הכי הרבה תוכניות מאושרות ואפשרות לגשת לאסדרה של רשות החשמל. 90% הם שטחים בקרקע חקלאית.
3. תוכניות גדולות ברשת ההולכה, ברמה ארצית, 50-150MW. מקודמות בועדת התשתיות הלאומיות גם ע"י המדינה. תת"ל דימונה – מקודם ע"י המדינה ליזם פרטי שיקים וגם אשלים. לפעמים מדובר על הסדרים עם הצבא או קרקע בייעוד אחר אבל לרוב גם כאן מדובר בקרקע חקלאית, כ-5000-7000 דונם.

בהמשך הדיון הזכירה הוכנר כי כל אתר שמייצר חשמל צריך להיות מחובר לרשת. כעת יש צורך בהרחבת רשת ההולכה וגם כאן יש קונפליקט לגבי השימוש בקרקע עם אינטרסים סביבתיים וחברתיים.

דו-שימוש בקרקע – המשרד כבר מקדם דו-שימוש במאגרי מים ובריכות דגים. אחד החסמים זה הסדרים שיש לרמ"י שהחכירה את הקרקע לקיבוץ, מושב, או איגוד ערים (מים וביוב) ומאד קשה לעשות עסקה של חכירת משנה או עסקה אחרת והיזמים מתקשים לסגור פיננסית. המשרד מקדם גם דו-שימוש מעל מטמנות – אלפי דונמים. שוב החסם זה הרגולציה שקשורה להסדרים קרקעיים והמשרד פועל לפתור זאת. דו-שימוש על שטחים כלואים בצמתים – רעיון טוב, אך לעיתים הקרקע הכלואה רגישה מבחינת טבע (יער) או מתאימה יותר לשימוש עבור רשת הגז הטבעי – PRMS. דו שימוש מעל חניות – תקוע כרגע בגלל קשיים שמערים משרד התחבורה אך במשרד האנרגיה עוד לא ויתרו על הנושא.

אנרגיית רוח – מעבר לבעיית בעלי הכנף, קיים חסם טכנולוגי מבחינת משרד הביטחון שהוכנר לא יכלה לפרט עליו.

לטענת הוכנר, המשרד יעמוד ביעדי 10% מתחדשות ל-2020 וב-17% ל2030, למרות שאנחנו עדיין רחוקים משם. המשרד מעוניין ביותר אבל מתקשה אל מול החסמים ביורוקרטיים. לטענתה מה שיפתור את רוב הבעיות זוהי אגירת חשמל ובמשרד בודקים את הנושא.

ג'רמי בן-שלום מהחברה להגנת הטבע הסביר כי ארץ ישראל היא מקום מיוחד ויוצא דופן מבחינת מגוון המינים בגלל מעבר אקלימי מהחרמון עד המדבר בשטח מצומצם. כמות הציפורים שנודדות מעל הרצועה הצרה הזאת – כמו כביש 6 של העולם. צריך רציפות של שטחים פתוחים לא מגודרים כדי שתיווצר מסה של בע"ח ואינטראקציות ביניהם. מדובר גם כמות השטחים הפתוחים וגם באיכותם  – עליהם להיות ללא הפרעות אור, רעש, ריסוסים. חשוב לשמור לא רק על הצרכים שלנו כבני אדם אלא גם לשמור על מה שקיים בטבע.

לחברה להגנת הטבע אין אג'נדה נגד כל החוות סולאריות קרקעיות, הם מגישים התנגדויות לתוכניות להקמת חוות על שטחים טבעיים ומסדרונות אקולוגיים, שאלו האחרונים יכולים להיות גם שטחים חקלאיים. לדברי בן-שלום, תוכניות כמו תמ"א 41 שעוברות הרבה בדיקות הן תוכניות שאפשר לעבוד איתן. אבל ה-40,000 דונם קרקעי שאושרו עד עכשיו – כשטחה של ת"א – זה המון שטח והגיע הזמן לעצור ולחשוב מחדש ואם לאשר מעכשיו אז לאט-לאט ובמשנה זהירות מבלי לתת יד חופשית.

בהמשך הדיון אמר בן-שלום כי כל שדות ה-PV מגודרים (דרישה של חברות הביטוח). מבחינת החברה להגנת הטבע, אם לא היה גידור, או גידור המאפשר לבעלי חיים מעבר חופשי בשטח, חלק מהבעיה היה נפתר. האג'נדה של החברה להגנת הטבע היא קודם כל לקדם דו-שימוש בשטח עירוני ומבחינתם דו-שימוש בחקלאות יהיה אתגר גדול שצריך לפצח.

יעל הרמן ממשרד המדען הראשי של משרד האנרגיה הבהירה כי נושא האנרגיות המתחדשות נמצא בעדיפות גבוהה ביותר אצל המדען הראשי. הם תמכו בדו שימוש במאגרי מים כבר לפני 5 שנים, ולמדו מהקשיים הרבים שעבר היזם. הרמן הזכירה את ההגבלה של משרד הבריאות לכיסוי רק 20% ממאגר מים בפאנלים סולאריים.

בנוגע לשימוש שניוני בקרקע – המדען הראשי יתמוך בכל מי שיבוא עם הצעה סבירה. גם דברים שהם לכאורה בתחום של משרד החקלאות יכולים לקבל תמיכה, למרות שבמשרד האנרגיה ישמחו אם משרד החקלאות יתרום במימון. כעת, לדוגמא, הציגה הרמן פיילוט לכיסוי בריכות דגים ב- 80% מהשטח של בריכות הדגים במושב דור.

בנוגע לדו-שימוש בקרקע חקלאית, סיפרה הרמן כי משרד המדען הראשי נפגשו עם חוקרים מהוולקני ומאד מעוניינים לראות פאנלים סולאריים שלא חוסמים את השמש לגידולים חקלאיים. עד עתה פנו אליהם עם רעיונות מלהיבים אבל עוד לא היתה הצעה בפועל. הם מעודדים להציע מחקרים ופיילוטים גם אם ההצעות אינן כלכליות בשלב זה.

הרמן סיימה בכך שאגירה הינה אחד מהיעדים האסטרטגיים של המדען הראשי והשנה במיוחד דוחפים את נושא האגירה.

 

במפגש עלו הרבה שאלות והיערות מהקהל, חלקן לגבי הנתונים וחלקן שאלות ערכיות והתנהלו דיונים סוערים.

• בניתוח שנעשה לגבי הפוטנציאל הכולל להקמת מערכות על גגות בארץ, ניתן להגיע עד כדי 20% מהצורך. ע"ג קרקעות מופרות שאינן חקלאיות (חניות, בתי קברות, מחצבות, וכד'), ניתן לספק עוד כ-10%. כך שכדי להגיע לאחוזים ניכרים של מקורות מתחדשים יש צורך לפנות גם לשטחים שאינם מופרים.
• פנייה לשטחים חקלאיים הינה ללכת לפיתרון הקל. יש למצות את מלוא הפוטנציאל באזורים בנויים ובכלל זה גגות, מעל חניונים, כבישים ומדרכות, בתי עלמין וכדומה וכן שטחים בעל ערך אקולוגי נמוך ובכלל זה מחצבות. כמו כן לאפשר ללא הגבלה שימוש דואלי בקרקע חקלאית כלומר הצללה חלקית שמשמר את השימוש החקלאי וגם מאפשר קליטה של אנרגיה סולארית. כמו כן ניצול מלא של אפשרויות רוח בים וכן גלים.
• למה הנחת העבודה היא שחייבים בכלל להשתמש בקרקע חקלאית כדי להעלות יעדי מתחדשות? למה לא להשתמש בקרקע שאינה חקלאית? קרקע חקלאית היא הפורייה ביותר. כמו כן, קיימות קרקעות שוליות (לדוגמא מרעה או קרקע מסולעת), למה לא להשתמש בהן.
• האם כל השטחים החקלאיים שווים בערכם? הרי לפעמים חקלאים מגדלים רק כדי לתפוס קרקע.
• האם בדרום הארץ, היכן שהיקפי הקרקע גדולים יותר לא ניתן להקצות קרקע גדולה יותר ל-PV?
• יש לחוקק חוק שיחייב התקנת פאנלים סולאריים על גגות של מבנים חדשים (כפי שכבר נעשה בקליפורניה) ולהפסיק החיוב להתקנת דודי שמש  (הפאנלים יותר יעילים)
• אם כבר מדובר בדו-שימוש בקרקע חקלאית, למה לא לדבר על קרקעות סופחת פחמן והעלאת מגוון המינים.
• קיים קושי לעשות שימוש נרחב בקרקע חקלאית המשמשת קרקע משבצת, גם בגלל פגיעה בעקרון השוויון. שימוש כזה מעניק יתרון כלכלי משמעותי לחלק מסוים באוכלוסייה, בעוד שככל שעושים שימוש בקרקע, מתבקש לפתוח את האפשרות באמצעות מכרז.

לסיכום, נאמר כי לאור משבר האקלים, הזמן קצר מאד והמלאכה מרובה. אין ספק כי הנושא לא מוצה עד תום וכי הקהל דורש עוד ידע והמשך עבודה על הנושא עם התבססות על נתונים וידע ממחקרים ומהשטח. מפגש זה יהיה התחלה של תהליך שבו רצוי שיקחו חלק משרדי הממשלה, הארגונים הרלוונטיים וכל האזרחים המעוניינים בכדי לקדם אנרגיה סולארית בשטחים מבונים ולעת הצורך, גם חקלאיים, רצוי בטכנולוגיה של דו-שימוש.